במשך שנים, בכל ערב ובכל לילה, אני מצאתי באוכל פיצוי והקלה. וניחמתי את עצמי בכמויות מזון ענקיות. הייתי בנקודת קיצון באכילה. כי אכילה הייתה עבורי תשתית, יעילה ומהירה, לרכך ולטשטש תסכול.

ומניסיון חיי, חד משמעית, בכל מידת ג'ינס שהייתי, התסכול מצא סיבות להגיע. ואני מצאתי הרבה אוכל להתנחם בו.

אבל, עם סקרנות ותקווה, סימנתי מטרה, למצוא תשתיות בריאות מול תסכול.

ואני ממשיך לאהוב לאכול. אבל, כבר אין לי תלות רגשית באוכל.

בזכות חיזוק החוסן הנפשי, אני רזיתי.
והרווחתי יציבות וצמיחה מנטלית. רוצה גם?