התסכול שוב ושוב מצא את דרכו אלי.

ואני בכל פעם ברחתי בבהלה מהתסכול, היישר לזרועות הפחמימה הפשוטה והנעימה.

כי האוכל עשה את העבודה: האוכל סיפק לי תחושת פיצוי והקלה.

ובכל לילה, ההרגל האוטומטי שלי היה: לנחם את עצמי בכמויות מזון ענקיות. 

אני הייתי לגמרי בנקודת קיצון באכילה רגשית.

כי אכילה רגשית הייתה עבורי התשתית הרגשית המרכזית.

בפשטות וביעילות, אכילה רגשית עזרה לי במהירות לרכך ולטשטש כל סוג של תסכול.

והדבר המדהים, שהיום, בניגוד לעבר:

היום אני חי בשלום עם התסכול כשהוא מגיע.

היום, אני יושב עם התסכול, ואני מביט בתסכול ישר בעיניים.

היום, אני נוכח.

גם כשכואב, גם כשאני במצוקה, אני כבר לא בורח מהתסכול.

כי עם הרבה סקרנות ותקווה, סימנתי מטרה, למצוא ולייצר תשתיות בריאות מול תסכול. ומצאתי! ויצרתי!

ואני ממשיך לאהוב לאכול. אבל, כבר אין לי תלות רגשית באוכל.

בזכות חיזוק החוסן הנפשי, אני רזיתי.

ואני מרוויח יציבות במשקל במשך שנים, וצמיחה מנטלית.

רוצה כמוני להרוויח אכילה רגשית מאוזנת וחוסן נפשי מחוזק?