בשביל החוויה, בהחלטה של רגע, בגיל 28, בלי הכשרה מוזיקלית, בלי ניסיון מקצועי, בלי שיעורי פיתוח קול, ניגשתי לגני התערוכה בתל אביב למיונים ל"כוכב נולד".
במשך שעות עמדנו אלפי אנשים בתור לאודישן. והייתה אווירה טובה ומוזיקלית בתור. כי הרבה אנשים עשו תרגילי חימום למיתרי הקול, הרבה ניגנו בגיטרה ושרו. בשיחות בתור האנשים דיברו על החלומות שלהם, הרצון להצליח, ולגבש להם קהל.
הגיע תורי ונכנסתי לאודישן באולם גדול. וניתנה לי ההזדמנות לשיר לכמה רגעים מול בוחן ומול שאר הנבחנים. אני שרתי שני בתים מהשיר "סרטים" של להקת "קרח תשע", ולא מעט אנשים בשלב הזה שרו את "שיר למעלות".
ועוד פעם חיכינו במשך שעות ארוכות, עד שהודיעו לנו, מי עברו את השלב הראשון במיונים, ויעשו באותו יום אודישן נוסף.
מעטים עברו את שלב המיונים הראשון. היו שם כמה ששרו מדהים בעיני, ולא הבנתי למה לא עברו, אבל שמחתי שאני עברתי.
השלב השני, היה אודישן אינטימי, לבד בחדר קטן מול בוחן, נערת תסריט וצלם. הבוחן הודיע בסוף האודישן, שתוך מספר שבועות אקבל תשובה. וחלפו כמעט חודשיים, והוזמנתי בשיחת טלפון, להגיע לצילומי הריאליטי. לאודישן מול השופטים באודיטוריום ב"שכונת התקווה" בתל אביב.
ויום הצילומים הגיע, וזכיתי שערן מיטלמן, הקלידן האגדי של להקת "היהודים" ולהקת "התעויוט", בכבודו ובעצמו, ליווה אותי בנגינה על פסנתר כנף, תוך כדי ששרתי שני שירים במלואם: "מדוע לא באת?" של ירמי קפלן ושוב את השיר ששרתי בכל השלבים במיונים, "סרטים" של להקת "קרח תשע".
בזמן ששרתי, צדי צרפתי עשה פרצופים של ספק סלידה ספק גועל. דנה אינטרנשיונל הביטה בי המומה. מרגול עם כפות ידיה סתמה את אוזניה והפנתה לי גב וראש. צביקה הדר וגל אוחובסקי נקרעו מצחוק. ופבלו רוזנברג הביט בי במבט סלחן.
והביקורות היו, שצביקה הדר המשיך לצחוק, צדי צרפתי אמר שהוא ממש סבל מכל רגע, מרגול וגל אוחובסקי אמרו שיש לי "אפס מודעות עצמית", גל אוחובסקי גם הוסיף שהכרס שלי גדולה מדי לחולצה, דנה אינטרנשיונל אמרה שאני הדבר הכי מעצבן שראתה ושמעה כל חייה, ושהיא מסכמת אותי בשלוש מילים: "יהודים רחמו ורחמו", ופבלו רוזנברג שתק.
חייכתי, הודיתי לשופטים על ההזדמנות והזכות לשיר בפניהם. וצוות צילום של הריאליטי תיעד אותי יורד מהבמה, יוצא למסדרון, ומעדכן את המשפחה והחברים, שלא עברתי את האודישן. לאחר מכן, רואיינתי מול המצלמה על האודישן. (בראיון הזה גם קבעו שאני חיצונית כפיל של צביקה פיק, שאני נראה בדיוק כמוהו, נו שוין).
ומאותו יום דאגה גדולה הציפה אותי. ועשיתי כל שביכולתי, למנוע את שידור האודישן הזה. כי הייתי בטוח שאם זה ישודר בטלויזיה, אני פשוט אתרסק ואמות מהבושה.
וכעבור כמה חודשים, בלב הפריים טיים, שודר האודישן. עם תוספת עריכה של חותמת אדומה "לא עבר" על הפרצוף שלי, ועם תוספת עריכת סאונד, ששנייה לפני שהתחלתי לשיר, נאמר עם דמותי על המסך: "השנה הגיעו אודישנים גרועים במיוחד".
איך שהאודישן שודר, קיבלתי המון הודעות והמון טלפונים, חלק היו מחמאות על האומץ לגשת לאודישן, וחלק מהתגובות היו תהייה ושאלה על האם באמת חשבתי שאני יודע לשיר.
באופן חד משמעי, אני עברתי השפלה ציבורית. לעגו עלי בתוכנית ריאליטי, הייתי הדאחקה בלב הפריים טיים.
אבל, באופן מפתיע, הפאדיחה בפריים טיים לא שברה אותי. לא התרסקתי מבושה, כמו שהאמנתי וחשבתי.
אלא להיפך, אני המשכתי לחיות את חיי באהבה. ואם לא הייתי חווה את ההשפלה והכישלון הזה מול קהל ענק בפריים טיים, אני הייתי מפסיד גילוי חשוב על עוצמת החוזק שלי.
חד וחלק, זכיתי ללמוד ולהתפתח בזכות הכישלון הזה. ומסקרן אותי, מה הכישלון המהמם שלך, שלמדת וצמחת בזכותו?
באהבה,
דרור
050-34-34-164
